אברבנאל
וזכר שעשתה כן ושאחר החדשים ההם עשה לה יפתח את נדרו, והוא מה שיזכור מיד, ר"ל (לט) שהיא לא ידעה איש, אבל ישבה בפרישות ולא ראתה אדם עוד כל ימיה, ואמרו ותהי חק בישראל, הוא מה שיזכור אחריו, שהיה חק ומנהג בישראל (מ) שמימים ימימה, רוצה לומר בכל שנה ושנה תלכנה בנות ישראל לתנות לבת יפתח ארבעה ימים בשנה, ואין כוונת המאמר שהיה המנהג הזה בכל הדורות, אבל בימיה כל עוד היותה בבית הפרישות תלכנה בנות ישראל לתנות לבת יפתח, רוצה לומר לדבר עמה ולתנות על בתוליה, וידמה שלא היו רואות אותה אף הנשים, אבל היו הולכות שמה ושומעות דבריה ומקוננות עמה על פרישותה, או היו מנחמות אותה ומשיחות עמה ארבעה ימים בשנה, וזהו הנראה מפשטי הכתובים, והותרה השאלה החמשית: ואמנם יונתן נמשך לדעת המדרש (ב"ר פר' ס' דף ס"ו ע"ב) שיפתח העלה את בתו עולה לה' ונפל על זה שם מחלוקת לחז"ל, ר' יוחנן אומר יפתח טעה ודמים היה חייב, וריש לקיש אמר אפילו דמים לא היה חייב, דתנינן אמר על בהמה טמאה ועל בעלת מום אלו עולה, לא אמר כלום, אמר הרי אלו לעולה, ימכרו ויביא בדמיהם עולה. ולא היה שם פנחס שיתיר לו את נדרו ושיאמר לו שבדמים יפטר? אלא אמר פנחס יפתח הוא צריך לי והוא יבא אצלי, ויפתח אמר אני קצין וראש ישראל הוא יבא אצלי, ובין כך ובין כך אבדה הנערה. ושניהם נענשו, נענש יפתח בנטילת איברים שהוכה בשחין ונפל איברים אברים, שנא' (בס' י"ב ז') ויקבר בערי הגלעד, שהיה נופל ממנו אבר אבר והיה נקבר בעיר שהיה נופל שם, ונענש פנחס שנסתלקה ממנו רוח הקדש, שנא' (דברי הימים א' ט' כ') ופנחס בן אלעזר נגיד היה עליהם, נגיד הוא עליהם לא נאמר, אלא היה עליהם, ונאמר שם עליו לפנים ה' עמו, מכלל שענש ולא היה ה' עמו. הנה ביארו שיפתח עשה בתו עולה ושבטעות עשאו, ושבתו גם כן טעה בחשבה שכך היה הדין, ואשר כתבתי כפי הפשט הוא הנכון והמתישב בפשטי הכתובים: